< למאמרים

תביעת השתקה וחסינות מלשון הרע לגבי מכתב התראה

22.10.20 | 09:56  

סעיף 13 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה- 1965 ("החוק") מגדיר סוגים שונים של מעשים, פרסומים בעל פה או בכתב, אשר לא יחשבו כעילה לתביעת דיבה. אחד מאותם סוגי פרסום החוסה תחת הגנה זו, הוא פרסום אשר נעשה על ידי בעל דין או עורך דינו תוך כדי הליך משפטי (סעיף 13(5)). מה אם כן מעמדו של מכתב התראה הנשלח טרם נקיטת הליך משפטי? האם גם הנכתב והנטען בו חוסה תחת ההגנה של פרסום הנעשה תוך כדי הליך משפטי? ומה הדין במקרה בו מכתב ההתראה כלל לא הוביל בסופו של דבר לפתיחת הליך משפטי? על כך במקרה שלפנינו. [רע"א 4512/20 חברת מנו ספנות בע"מ נ' מעין בלס, נבו, 14.10.20]

מעשה שהיה במשפחה אשר יצאה לחופשת הפלגה בת מספר ימים, באוניה אותה מפעילה חברת "מנו ספנות" ("החברה"). באחד מהימים נפלה ונחבלה אחת מבנות המשפחה, ונטען כי נגרם לה נזק נפשי ורפואי בשל כך. עם שובם מהחופשה, שלח עורך דינם של משפחת הקטינה מכתב חריף אל משרדי החברה, במסגרתו הועלו פרטי האירוע ופורט הנזק אשר נגרם לקטינה. בנוסף, נדרש מהחברה לשלם פיצוי לקטינה ומשפחתה בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם ובגין הוצאות בהם נשאו כתוצאה מהתרשלות עובדי החברה. בתגובה הגישה החברה תביעת דיבה ("התביעה") נגד הורי הקטינה ("הנתבעים") בסך 100,000 ₪, בטענה כי מכתב ההתראה אשר נשלח אל משרדי החברה, מהווה פרסום מבזה ושקרי העלול לפגוע במוניטין החברה ובשמה הטוב.

הנתבעים פנו אל בית המשפט בבקשה שיסלק התביעה על הסף, מהטעם שמדובר בתביעת סרק שמטרתה להטיל מורא על המשפחה, ולהניא אותם מהגשת תביעה נזיקית כנגד החברה. עוד טענו, כי מכתב ההתראה הוא בגדר "פרסום מותר" לפי סעיף 13(5) לחוק, ובשל כך אינו יכול לשמש עילה לתביעת דיבה. מנגד טענה החברה, כי הפרסום לא נעשה "תוך כדי דיון" וכי לא מתנהל הליך משפטי בין הצדדים (ביחס לטענות שהועלו במכתב ההתראה) על כן אין במקרה זה תחולה לסייג הקבוע בסעיף 13(5) לחוק.

בית משפט השלום קיבל את עמדת המשפחה וקבע כי ההלכה הפסוקה הרחיבה את ההגנה מפני תביעת דיבה, כך שתחול גם על פניה בכתב הקשורה להליך משפטי, לרבות מכתבי התראה הנשלחים בהליך טרום משפטי (אף אם זה אינו נפתח בסופו של דבר). עוד ציין, כי הגשת התביעה מצד החברה בחלוף זמן כה קצר מרגע שנשלח אליה מכתב ההתראה, יש בה משום חוסר תום לב המחזק את התחושה כי מדובר בתביעת "השתקה" שמטרתה הרתעת הנתבעים מלנקוט בהליך משפטי נגד החברה.

על החלטה זו ערערה החברה לבית המשפט המחוזי, אשר קבע גם הוא כי ההלכה היא שיש להרחיב את פרשנותו של סעיף 13(5) לחוק, ויש לראות כפרסום מותר גם התכתבויות הקודמות להליך משפטי ובהן מכתבי התראה הנשלחים טרם הגשת תביעה. לצד זאת ציין, כי הלכה זו עסקה במקרים בהם בסופו של דבר נפתח הליך משפטי בין הצדדים וזאת טרם ארע בענייננו. לבסוף, הותיר שאלה זו בצריך-עיון וקבע כי בענייננו ממילא אין היא נדרשת להכרעה, כיוון שהנתבעים הצהירו על כוונתם להגיש תביעה כנגד החברה במועד קרוב.   

החברה לא אמרה נואש ופנתה לבית המשפט העליון בבקשת רשות ערעור, במסגרתה נתבקש להבהיר האם החיסיון הקבוע בסעיף 13(5) לחוק חל גם על מכתבי התראה שלאחריהם לא נפתח הליך משפטי. כב' השופטת דפנה ברק-ארז אשר נדרשה לסוגייה, ציינה כי כבר נקבע שסעיף 13(5) לחוק חל על כל פעולה הננקטת בקשר לשלבי ההליך המשפטי, לרבות פניה בכתב ומכתבי התראה טרום נקיטת ההליך, ולא רק על הדברים הנאמרים באולם בית המשפט. כך גם החיסיון חל כאשר תביעת הדיבה הוגשה לפני שנפתח ההליך משפטי, ובלבד שישנו קשר ברור להליך המשפטי אשר צפוי להיפתח ולטענות שנטענו במכתב.

כב' השופטת ברק-ארז קבעה כי  אין צורך או הצדקה לדון במקרה זה בשאלת חסיונם של מכתבי התראה שבעקבותיהם לא נפתח הליך משפטי, שכן תביעת הדיבה הוגשה פחות מחודשיים מקרות האירוע וכשלושה שבועות בלבד משליחת מכתב ההתראה. כלומר, החברה בהגישה את התביעה תוך זמן קצר כל כך, לא הותירה לנתבעים הזדמנות להגיש את תביעתם הנזיקית כנגד החברה (אשר צפויה להתבסס בין היתר על הטענות שבמכתב ההתראה). כמו כן, פרק הזמן הקצר בו הוגשה תביעת הדיבה מחזק את הטענה כי מטרתה האמיתי אינה ניהול הליך על שמירת שמה הטוב של החברה, כי אם יצירת אפקט הפחדה והשתקה כלפי המשפחה, אשר ירתיע אותם מניהול ההליך המשפטי נגדה.

לסיום קבעה השופטת, כי לעיתים מכתבי ההתראה מאפשרים לצדדים ליישב את המחלוקות ביניהם באופן המייתר את פתיחת ההליך המשפטי. כדי לשמור על פרקטיקה רווחת זו, רצוי לראות את הנאמר במסגרת מכתבי ההתראה כפרסום מותר גם אם בעקבותיהם לא נפתח הליך משפטי, ויש להיזהר מפרשנות שתוביל ליצירת אפקט מצנן על דרך פעולה זו שיתרונותיה בצדה.