< למאמרים

שינוי סדרי עדיפויות בספורט

25.10.15 | 04:19  

לאור המפלה האחרונה (בשרשרת) של נבחרת ישראל בכדורגל קשה שלא להרהר בסדרי העדיפויות שהנהיגה מדינת ישראל, מאז הקמתה, בכל הנוגע לתמיכה בענפי הספורט השונים. אין זה סוד, שחלק משמעותי מתקציבי התמיכה של המדינה, הן באופן ישיר והן באופן עקיף, בעיקר באמצעות המועצה להסדר ההימורים בספורט, מופנים באופן מסורתי לקידום ענף הכדורגל, לרבות בכל הנוגע לבניית מתקנים חדשים ומפוארים, ויעידו על כך האצטדיונים המרשימים שנבנו בשנים האחרונות בחיפה, בבאר-שבע ובנתניה, כולם במימון מאסיבי של המדינה.

אופן חלוקת תקציבי התמיכה של המועצה נקבע בהתאם לקריטריונים קבועים מראש, המביאים בחשבון, בין היתר, את מספר הספורטאים בכל ענף, הישגי הענף, עלויות הפעילות בענף, מידת הפופולריות של כל ענף בציבור ומקצועיות. התוצאה היא, שהתקציב הציבורי המוקצה לענפי ספורט קבוצתיים גדול באופן משמעותי מזה המוקצה לענפי ספורט אישיים, בשל מספר הספורטאים הגדול הפעיל בענפים אלה, אך ללא התאמה להישגים באותם הענפים. עיון בנתונים רשמיים שפורסמו על-ידי מרכז המחקר והמידע של הכנסת בשנת 2012 מגלה כי בשנת 2011, למשל, הוקצבו כ-42 מיליון ש"ח לתמיכה בהתאחדות לכדורגל, המהווים כ-27% אחוז (!) מתקציב התמיכות הכולל של המועצה. יתר כספי התמיכה התחלקו בין עשרות רבות של ענפי ספורט אחרים.

התקשורת אף היא מחבקת בחום את הכדורגלנים והמאמנים, כאשר הסיקור התקשורתי, הן בטלויזיה והן ברדיו, מעניק עדיפות ברורה לסיקור משחקי קבוצות ליגת העל בכדורגל, משחקי הנבחרת הלאומית וכן סיקור של הליגות האירופאיות הבכירות. דווקא לאור ההשקעות הכספיות הגדולות, הרעש התקשורתי העצום סביב ענף הכדורגל והעניין הרב שהוא מעורר, בולטים ההישגים הדלים של כדורגלני ישראל בזירה המקומית והבינלאומית. האמת העצובה היא, שמאז ההישג ההיסטורי של נבחרת ישראל בשנת 1970, אז הצליחה הנבחרת להעפיל למונדיאל שהתקיים במכסיקו (וגם אז השיגה הנבחרת ניצחון בודד על נבחרת שבדיה) לא ניתן לציין הישג משמעותי נוסף של הנבחרת הלאומית, המורכבת מטובי השחקנים שיש לישראל להציע, במשך למעלה מחמישה עשורים (!).

המצב בליגת העל שלנו אינו טוב יותר, כאשר קיימת תמימות דעים ביחס לרמה הנמוכה וחוסר העניין הכללי שמעוררים מרבית המשחקים המתקיימים במסגרתה, ותעיד על כך הירידה הנמשכת בכמות הקהל המגיע למגרשים. בנסיבות אלה, נדמה כי הגיעה השעה לבצע חשיבה מחודשת ולקבל החלטות אמיצות בדבר שינוי סדרי העדיפויות בכל הנוגע לחלוקת עוגת משאבי התמיכה של המדינה ביחס לענפי הספורט השונים. הגיעה העת להעניק הזדמנות שווה ואף עדיפות מכוונת לענפי ספורט אחרים, אשר נדחקו עד היום לקרן הזווית וזכו לפירורים מהעוגה, הגם שהם בעלי פוטנציאל ספורטיבי וכלכלי עצום ואף הוכיחו כי ביכולתם להביא להישגים מרשימים וכבוד רב למדינה. דוגמא מצוינת לענף ספורט הראוי לתמיכה, בעיקר בתחום התשתיות, הוא ענף הספורט המוטורי. נהרות של מילים כבר נכתבו על ענף ספורט זה ועל מצבו העגום. בניסיון ייחודי (שאין לו אח ורע בעולם) להסדיר את פעילותם של הספורטאים במסגרת ענף ספורט זה, חוקקה הכנסת בשנת 2005 את חוק הנהיגה הספורטיבית. קדמו לחקיקת החוק שנים של דיונים וסחבת וגם לאחר חקיקתו, נדרשו שנים נוספות לשם התקנת התקנות המתחייבות מכוחו. במהרה נתברר, כי הנטל הבירוקרטי והכספי, לצד חסמים נוספים שיצר החוק, אינם מאפשרים להוציא לפועל אירועי ספורט מוטורי חוקיים.

הלכה למעשה, כניסתו של החוק לתוקף הביאה להפסקת כל פעילות מוטורית ספורטיבית חוקית בישראל. מענף תוסס שמשך אליו אלפי ספורטאים וצופים במהלך שנות השמונים והתשעים של האלף הקודם, לא נותר דבר. במשך שנים אני מלווה ספורטאים ויזמים אשר ניסו בכל כוחם ותוך סיכון משמעותי של הונם האישי להפיח חיים בענף ספורט זה, אולם כל מאמציהם נתקלו באדישות וחוסר עניין מצד המדינה, אשר דומה כי אין לה כל אינטרס בפיתוח ענף ספורט זה. הדבר בולט במיוחד בכל הנוגע להקמת תשתיות מתאימות האמורות לאפשר לספורטאים לערוך אימונים מסודרים ולקיים מירוצים בסביבה בטוחה ומפוקחת, לקיים ימי הדרכה ובעיקר ליצור בישראל תרבות מוטורית בריאה, כמקובל בכל העולם.

ניתן לדעתי לקבוע באופן מפורש כי מדינת ישראל אינה עושה דיי על מנת לסייע באופן משמעותי להקמת תשתיות שהן כה חיוניות להתפתחותו של כל ענף ספורטיבי. אמנם בשנת 2014, בעקבות "קול קורא" שפרסם משרד התרבות והספורט להקמת מסלול חוקי ראשון בישראל, נתבשרנו על הקמתו הצפויה של מסלול בעיר ערד, אולם כעת כבר ברור כי תכניות לחוד ומציאות לחוד. המדינה אף הגדילה לעשות ולאחרונה לא מנעה סגירתו של המסלול הצנוע היחיד שפעל בישראל, באזור הישוב כוכב יאיר. המחדל המתמשך של המדינה בכל הנוגע לקידומו של ענף ספורט זה, רק מעצים את ההישגים המדהימים להם זוכים הספורטאים הישראליים הצעירים הנאלצים לצאת ולהתחרות בחו"ל, על חשבונם, בהעדר כל תשתית מינימאלית בישראל. נזכיר, לשם הדוגמא, את הכתרתו, רק לאחרונה, של אלון דאי כסגן אלוף אירופה במסגרת אליפות הנסקאר האירופאית או את ההישגים המרשימים להם זוכה כבר שנים הצמד רז הימן והלל סגל במסגרת תחרויות ראלי ברחבי העולם. ניתן להניח כי השמות של הספורטאים אלה וחבריהם, המצליחים להגיע להישגים אישיים מרשימים ומביאים כבוד רב למדינת ישראל, אינם מוכרים לקהל הרחב, שכן הם אינם משחקים כדורגל. ניתן רק לדמיין לאילו הישגים נוספים היו מגיעים הספורטאים בענף ספורט זה אם הענף היה מקבל את התמיכה הכספית המתבקשת מצד המדינה וזוכה לתשומת ליבה של התקשורת. למותר לציין את הפוטנציאל הכלכלי העצום הטמון בפיתוחו של ענף הספורט המוטורי בישראל. הספורט המוטורי הוא מענפי ספורט ההמונים המובילים בעולם, מגלגל מיליארדי דולרים מדי שנה ומושך אליו עשרות מליוני צופים. גם בישראל זוכה ענף ספורט זה לאוהדים רבים, הנאלצים, בשלב זה ובלית ברירה, לעקוב מרחוק אחר אירועים המתרחשים מעבר לים. פיתוחה של תשתית הולמת לקיומו ופיתוחו של ענף ספורט זה בישראל יספק תעסוקה שהיא כה חשובה לפריפריה, יפתח את התיירות ויביא ליצירת תרבות מוטורית שהיא חיונית למאבק המתמיד בתאונות הדרכים בישראל. בין אם מדובר בספורט המוטורי, בענף הג'ודו או בשיט מפרשיות, כולם ענפים בהם מגיעים הספורטאים שלנו להישגים משמעותיים, הגיעה העת שמקבלי ההחלטות האחראים על חלוקת תקציבי התמיכה בענפי הספורט, ובראשם שרת התרבות והספורט החדשה וועדת התמיכות של המועצה להסדר ההימורים בספורט, יבצעו חשיבה מעמיקה, אשר בעקבותיה יחול שינוי מהותי באמות המידה הקובעות את אופן חלוקת כספי התמיכות. שינוי כזה יאפשר התפתחות ראויה ומתבקשת של ענפי ספורט קיימים וחדשים, אשר ביכולתם לתרום רבות לחברה הישראלית ולהביא כבוד רב למדינה.