< למאמרים

יום כדוה"א הבינ"ל 2017: שיקולים סביבתיים – לא מותרות של חברות עשירות

25.04.17 | 01:56  

השבוע צוין ברחבי העולם "יום כדור הארץ". כידוע, מדובר באירוע בינלאומי שנועד להעלות את המודעות ליכולתו של האדם להשפיע, באמצעות התנהלותו היום-יומית ובאמצעות צריכת משאבים יעילה, על גורלו, על גורל הדורות הבאים ועל כל המערכת האקולוגית והסביבה.

היום הבינלאומי עובר אצלנו בישראל בשקט יחסי - ללא הפגנות ואירועי ענק כמו בשאר העולם. למרות זאת, אפשר לומר בביטחון יחסי שגם בארץ חלחלה בשנים האחרונות ההבנה כי לפעולות שאנו עושים יש השפעה לטוב או לרע על הסביבה שלנו. חרף חשיבות ההתנהלות האישית של כל אדם, האחראים העיקריים לניצול משאבי הטבע הם תאגידים וממשלות המספקים לבני האדם את מרבית צרכיהם. גופים אלה, הם בעלי היכולת לשלוט בוויסות ובאיזון של ניצול המשאבים, בין היתר על ידי נקיטת צעדים להפחתה של ניצול משאבי הטבע.

בניסיון להתמודד עם ההשלכות הסביבתיות של הפעילות התעשייתית והאנושית, ובהמשך לתהליכי רגולציה גלובליים, גם ישראל חוקקה בשנים האחרונות חוקים סביבתיים חדשים, בעיקר בתחומי הפסולת וזיהום האוויר, אולם יש הגורסים כי בחוקים אלו לא הוטמעו מנגנונים מספקים אשר יבטיחו שימוש יעיל יותר במשאבי הטבע.

המחסור בתמריצים רגולטורים מחד גיסא, והמרדף הבלתי פוסק להגדלת שורת הרווח (שהיא בדרך כלל הפרמטר היחיד לבחינת הצלחתו של עסק מסחרי ולהמשך קיומו) מאידך גיסא, מובילים לכך שלעסקים בישראל אין על פי רוב תמריץ להכללת שיקולים סביבתיים במגוון שיקוליהם במהלך פעילותם העסקית.

למעשה, נדמה כי הנושא של שמירת הטבע והכללתו במערכת השיקולים העומדת בפני כל עסק היא על פי רוב עניין וולונטרי, שפעמים רבות נתפס אצל מנהלים כמעין עניין של 'מותרות' שנועד לשפר את תדמית החברה בעיני הציבור. לעיתים נראה כי שקילת נושאים סביבתיים מן המעלה הראשונה, נתפסת כפריבילגיה של עסקים מצליחים ש'יכולים להרשות זאת לעצמם' מבחינה פיננסית, ומתוך ידיעה כי אותם שיקולים לא יפגעו, לפחות לא מבחינה משמעותית, בשורת הרווח שלהם.

לפני מספר שנים הבינה הממשלה כי עליה למלא תפקיד משמעותי במשימה של הגנה על הטבע, משאביו, והמינים החיים בו. בשנת 2003, ביוזמת המשרד להגנת הסביבה, קיבלה ממשלת ישראל החלטה לפיה היא מאמצת מדיניות שתתבסס על עקרונות של התנהלות פיתוח בר-קיימא וקבעה כי כל משרד ממשלתי יכין תכנית אסטרטגית לפיתוח בר-קיימא. פועל יוצא של התכנית האסטרטגית של המשרד להגנת הסביבה הייתה התוכנית הלאומית לשימור המגוון הביולוגי בישראל, שפורסמה בשנת 2010.

אף שהתכנית פורסמה כבר לפני מספר שנים, רק לאחרונה אנו עדים לנקיטת צעדים לקידום הנושא. כך למשל, בכנס שנערך בסוף חודש מרץ האחרון, הציג המשרד להגנת הסביבה "קול קורא" אשר לפיו תוענק תמיכה לחברות ולרשויות מקומיות לקידום תכניות שיש בהן שילוב של שיקולים של שמירה על הטבע והמגוון הביולוגי בשיקולי התכנון שלהן. ה"קול הקורא" אמור להתפרסם בימים הקרובים.

לשמחתם של העוסקים במלאכה, לא מדובר רק ב"שיגעון" של פקידי ממשל וגורמים פרטיים בודדים, אלא במגמה הזוכה לעידוד "מ"השטח". סקר עולמי מקיף שנערך על ידי חברת מקינזי בשנת 2010 הראה כי 55% מהמנכ"לים חושבים שיש למקם שיקולים של מגוון המינים החיים בטבע במיקום גבוה בשיקולים העסקיים של חברות. חברות ישראליות לא-מעטות מבצעות פרויקטים שיסייעו להן ליעל את מידת השימוש שלהן במשאבי טבע ולצמצם את הפגיעה בטבע, ואף לשמור על המגוון הביולוגי המתקיים באזורי פעילותן. באחרונה למשל, יזמה הועדה המחוזית לתכנון ובנייה במחוז דרום, תכנית חלוץ אשר מעניקה משקל לשיקולים של שמירת טבע ומגוון ביולוגי בין יתר שיקוליה התכנוניים.

גם בית המשפט העליון כבר קבע כי שמירה על ערכי טבע ונוף הם שיקולים שצריכים להילקח בחשבון בכל הליך תכנוני וכי, "השמירה על איכות הסביבה היא מרכיב חשוב בקביעת איכות החיים, ואינטרס חברתי מן הדרגה הראשונה". (כך ב-עעם 9654/06 החברה להגנת הטבע נ' ועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית). באותו מקרה, בית המשפט אף הדגיש כי "איכות החיים נקבעת על-פי איכות הסביבה. אם לא נשמור על הסביבה, הסביבה לא תשמור עלינו. מכאן החשיבות הרבה - לכל פרט ופרט ולחברה ככלל - בשמירה על איכותה של הסביבה שבה מתנהלים חיינו".

יש עוד דוגמאות רבות מהשנים האחרונות לעליית קרנו וחשיבותו של ערך השמירה על הטבע, אך חשוב להבין כי מגמות אלו אינן פועלות בחלל ריק. עוד ועוד עסקים מקבלים על עצמם את האחריות על סביבתם וכוללים בשיקוליהם נושאים סביבתיים. בסופו של דבר, נקודת המוצא צריכה להיות שהטבע והמינים החיים בו הם פיקדון שהונח בידינו למען הדורות הבאים והציבור מצפה מעסקים שיכבדו גם את הערך הזה.

 

*הכותב שימש כיועץ למנכ"ל המשרד להגנת הסביבה בין השנים 2013-2016 ומשמש כיום כראש תחום רגולציה סביבתית במשרד שביט בר-און גלאון צין ויתקון ושות'