< למאמרים

הפרחים של ביקל - לא נאמרה המלה האחרונה

08.01.17 | 02:06  

הפרחים של ביקל - לא נאמרה המלה האחרונה

פסק הדין של העליון, השולל את סמכותן של הוועדות המקומיות לדרוש כתבי שיפוי מיזמים, מכניס את הוועדות המקומיות לבעיה. ללא כתבי שיפוי הן משותקות - הן לא יעזו לאשר תוכניות החושפות אותן לחור תקציבי

לזכותו של בית המשפט העליון יש לומר כי פסק הדין הדרמטי בענין פרחי ביקל, השולל את כוחן של ועדות מקומיות לדרוש כתבי שיפוי מיזמים, ניתן רק לאחר שקודם ניתנו "איתותים מקדימים" בפסקי דין אחרים. הסימנים הצביעו על כך שאין בכוונתו של בית המשפט העליון, למשוך את ידיו מהטיפול בסוגיה לוהטת זו.

כך, בפסק דין אברמוביץ, שנפסק לפני כשנתיים ושבמרכזו הזכות לקיזוז של שווי כתבי השיפוי משווי ההשבחה, מצטט השופט פוגלמן את עמדת היועץ המשפטי לממשלה בהקשר לעצם הזכאות לדרוש כתבי שיפוי, באופן הבא: "תחילה הדגיש היועץ כי בערכאות הקודמות לא נדונה שאלת 'הלגיטימיות וההצדקה' של כתבי שיפוי מהסוג הנדון כאן, ואף הוא אינו גורס כי דרישת הוועדה המקומית להפקדת כתב שיפוי בגין תביעות לפי סעיף 197 לחוק הינה לגיטימית בכל מקרה. מדובר בנושא מורכב, בעל פנים לכאן ולכאן, ולשיטתנו יש לבחון כל תוכנית בהתאם לנסיבותיה ולאופיה".

בהמשך, על רקע הדברים האלה של היועץ המשפטי לממשלה, הדגיש השופט פוגלמן: "במסגרת הערעור דנן, ובהיעדר מחלוקת בין הצדדים בשאלת חוקיות כתב השיפוי, אינני רואה להידרש לסוגיה זו", תוך שהוא מבהיר במפורש כי הוא נותן את פסק הדין בכפוף להערה זו. על דברים אלו הוסיף השופט רובינשטיין, "כי כחברי (...) לא אדרש לעצם כתבי השיפוי וחלוקתם, נושא שלא עלה ולא נדרשו אליו הצדדים כהלכה בתיק זה, ועוד חזון למועד".

על אף שבעניין אברמוביץ היועץ היה צד להליך, הרי שבעניין פרחי ביקל התנהל ההליך כולו בהיעדרו, ואכן, חסרונו של היועץ המשפטי בהליך זה הורגש. בהקשר זה יש להתפלא על כך שהוועדה המקומית לא דרשה את הצטרפותו בשל השלכות הרוחב של העניין. יש להתפלא עוד יותר על הרכב השופטים, שלא ביקש את עמדת היועץ המשפטי בסוגיה טרם קבלת ההחלטה - במיוחד על רקע עמדתו כפי שהוצגה בענין אברמוביץ.

ההחלטה בעניין פרחי ביקל ניתנה פה אחד - לאחר מתן ההתרעה בעניין אברמוביץ, לאחר שהיועץ הציג עמדה מסוימת בעניין אברמוביץ, ובהתבסס על עיקרון חוקיות המינהל, שבו כשלעצמו אין חידוש הלכתי. כל אלה, יקשו בוודאי על קבלת ההחלטה לאפשר דיון נוסף בפסק הדין. מאידך, כנגד שיקולים אלה, עצם העובדה שלא הונחה בפני ההרכב עמדת היועץ, כמו גם היעדר הוראות מעבר וביטול פרקטיקה שהתגבשה ממש לכדי נוהג לאורך השנים, ואף הוכרה בעקיפין על ידי בית המשפט העליון - והכל בהרכב של שלושה שופטים – כל אלה - יהוו משקל נגד, שאולי בו יהיה כדי להכריע את הכף בעד קיומו של דיון שכזה. נ

יתן להניח כי אם פסק הדין לא ישתנה במקרה של דיון נוסף, יגיע הנושא כולו לפתחו של המחוקק. האינטרסים כאן ענקיים. ללא כתבי שיפוי הוועדות המקומיות משותקות, לפחות בטווח הקצר והבינוני. הן לא תעזנה לאשר תוכניות החושפות אותן לחור תקציבי ענק.

בהקשר זה צריך משרד האוצר להימצא בצד הרשויות. ראשית, האוצר בוודאי לא רוצה לממן את החור בקופת הרשויות המקומיות; ושנית, היעדר כתבי שיפוי יגרום לעצירה של קידום תוכניות למגורים על ידי יזמים פרטיים - וזה בדיוק הפוך מהמגמה שאותה מנסה משרד האוצר לעודד.

באופן מפתיע, גם היזמים יתמכו במהלך, מאחר ועל אף שהם אלה שנושאים בנטל השיפוי, הם למדו לגלם את מחירו במחירי הדירות, והם מבינים שללא כתבי שיפוי קידום תוכניות חדשות ייעצר. הבעיה במהלך חקיקתי, מעבר לזמן שנדרש לו, היא שלעולם אין לדעת איך מתפתחים הדברים כשנכנסת למשחק הפוליטיקה. אפשר בהחלט לחשוב שמישהו באוצר יניח שהתוצאה דווקא טובה והמהלך יביא להורדת מחירי הדיור (ראו הדיון על מיסוי על דירה שלישית) שכן, ממחירים אלה יוכלו היזמים להפחית עת עלויות השיפוי, כשהנטל בהקשר זה על קופת הועדה המקומית.