< למאמרים

המדרון החלקלק של הממונה

02.09.15 | 04:24  

בימים אלה פרסמה רשות ההגבלים העסקיים שני תזכירי-חוק חדשים להערות הציבור, אשר עוסקים ברפורמה בחוק ההגבלים העסקיים. תזכירי- החוק, אם יתקבלו, עשויים להוות מהפכה של ממש בכל הקשור להגברת הפיקוח הרגולטורי על גופים עסקיים בתחום המיזוגים והמונופולין.

התזכיר הראשון, המבקש להחיל תיקון בפרק המיזוגים שבחוק ההגבלים, מביא עימו תפיסה רעיונית חדשה לגבי חובת הדיווח על מיזוגים פוגעניים. נכון להיום, מיזוג של חברות חייב בדיווח לרשות ההגבלים העסקיים, כדי לוודא שהאיחוד הזה עומד בתנאי-סף של מחזור מכירות ונתח שוק, מבחן שבמהותו הוא טכני ופשוט להפעלה. אולם על-פי המוצע בתזכיר החדש, גם אם המיזוג עצמו אינו חייב בדיווח לפי הכללים "הטכניים" הקבועים בסעיף 17(א) לחוק ההגבלים העסקיים, על חברות המבקשות להתמזג תחול החובה החדשה לבחון גם ממד מהותי נוסף, שהוא: האם קיים "חשש סביר לפגיעה משמעותית בתחרות".

ממד מהותי זה, שרשות ההגבלים מבקשת להוסיפו להגדרת המיזוגים החייבים בדיווח, הוא בעייתי ועלול ליצור חוסר ודאות והכבדה משמעותית על המגזר העסקי. לחברות המתמזגות אין יכולת לבצע את הבדיקה הנ"ל (קיום חשש לפגיעה משמעותית בתחרות) באופן עצמאי, ולשם כך הן יידרשו להעסיק משפטנים וכלכלנים, שהתמחותם בדיני התחרות.

בנוסף, בדיקת הממד המהותי לבחינת מיזוגים, גם עשויה, בסופו של יום, לבוא לידי ביטוי בגלגול עלויות הבדיקה אל הלקוחות של החברות. על מנת להפחית במקצת את חוסר הוודאות, מוצע בתזכיר מנגנון חדשני בדין הישראלי, של הודעת מיזוג וולונטרית. כלומר, חברה שלא מתקיימים לגביה התנאים הטכניים, אך שיש לה חשש שמא המיזוג שברצונה לערוך יעורר "חשש סביר לפגיעה משמעותית בתחרות", תוכל להגיש "הודעת מיזוג וולונטרית". על- פי התזכיר, אם הוגשה הודעה מעין זו, הממונה מתחייב להודיע בתוך 15 יום ממועד קבלת ההודעה אם בכוונתו לבחון את המיזוג. אי- מתן הודעה מצד הממונה, או הודעה שלפיה אין בכוונתו לבחון את המיזוג, משמעותם כהסכמת הממונה למיזוג. תוקף הוראה זו מוגבל לשלוש שנים שבהן תיבחן השפעתה ויעילותה.

המנגנון הנ"ל יטיל נטל כבד על המגזר העסקי. בעוד שכיום מדובר במבחן טכני יחסית לצורך קיום החובה להגיש הודעת מיזוג, אם התזכיר החדש יהפוך לחוק, ויתווסף הממד המהותי של "חשש לפגיעה משמעותית בתחרות"- התוצאה הבלתי נמנעת תהא הכפלה של כמות בקשות המיזוג (לרבות הבקשות הוולונטריות"); והשאלה היא, האם רשות ההגבלים העסקיים ובפרט מערך הפיקוח על מיזוגים שבה, ערוכים לכך מבחינה מנהלתית ולוגיסטית. וזאת, מבלי להזכיר את גלגול עלויות הבדיקה אל הצרכנים.

תזכיר-החוק השני שהתפרסם, העוסק בתיקון פרק המונופולין שבחוק ההגבלים, מציע להחיל על יבואנים רשמיים את החיובים המיוחדים החלים על מונופולים. זאת, מתוך רצון לעודד את היבוא המקביל כאמצעי להוזלת יוקר המחיה. משמעות התיקון היא דרמטית. אם התזכיר יהפוך לחוק, ייקבע כאן לראשונה כי דין יבואן רשמי כדין מונופול (כמעט)- גם אם היבואן מחזיק בנתח שוק הקטן מ-50%. תכלית התיקון היא לסכל ו/או לצמצם את היכולת של יבואן רשמי לפגוע בתחרות מצידם של יבואנים מקבילים. במילים אחרות: יבואנים רשמיים כגון ישפאר (המייבאת את מוצרי סוני ועוד), כלמוביל (המייבאת את רכבי יונדאי ומרצדס ועוד), סידס (המייבאת שורה של מוצרי מזון), אשר נתח השוק שלהם קטן בהרבה מ-50%, עלולים להיכנס- אם התיקון יעבור- למעגל הפיקוח של דיני המונופולין, כאילו מדובר בחברות שהן מונופול מובהק, כגון תנובה, שטראוס ובזק, שנתח השוק שלהן, בנוגע למוצרים שבמונופולין שהן משווקות, גבוה מ-50%.

זו עשויה להיות מהפכה של ממש. להרחבה דרמטית של דיני המונופולין על יבואנים רשמיים, שנתח השוק שלהם נמוך מ-50%, באופן כוללני וסוחף, אין תקדים בעולם. מדובר במהלך קיצוני ומסוכן, המוביל לעודף רגולציה ולפיקוח יתר על השוק. נכון יותר להחיל את דיני המונופולין בזהירות ובתבונה, תוך בחינה של שוק קונקרטי, על נסיבותיו המיוחדות, ולא בהחלה כוללת על כל יבואן רשמי. טוב תעשה רשות ההגבלים העסקיים אם תפרסם לציבור מחקרים כלכליים ואחרים, שמצדיקים כביכול צעד חסר תקדים כזה, ואם הרשות תשקול לצמצם את ההחלה הגורפת של התיקון המוצע, על כל יבואן רשמי באשר הוא, למקרים שבהם קיימים כשלי-שוק תחרותיים או לגבי יבואנים רשמיים שהם בעלי מעמד דומיננטי מובהק.