< למאמרים

"הדשא של השכן"

05.01.16 | 11:37  

בהתאם לסעיף 9ב(ב) לפקודת העיריות, רשאי שר הפנים, בהסכמת שר האוצר ולאחר שעיין בתסקיר ועדת חקירה שמינה לעניין זה, להכריז בצו על אזור המצוי בתחום רשות מקומית, אחת או יותר, שלא נכלל בו שטח המיועד למגורים בלבד ואשר תחומו יוגדר בצו, כאזור שבו ההכנסות מארנונה בלבד או מארנונה ומהיטלי השבחה או היטלי פיתוח, יחולקו בין הרשות המקומית שבתחומה מצוי אותו אזור לבין רשות מקומית, אחת או יותר, הסמוכה לרשות המקומית האמורה או הגובלת בה.

בהקשר זה, ישאל השואל: מדוע דווקא הרשויות השכנות, אשר במשך שנים פועלות באופן שוטף ומתוך אחריות ציבורית, לניהול הכנסותיהן ולניצול מלוא הפוטנציאל הכלכלי הגלום במשאביהן הקיימים, הן שצריכות לחלוק את הכנסותיהן עם רשות סמוכה או גובלת? מדוע רשויות אחרות, עשירות יותר, אשר התמזל מזלן שלא להימצא בשכנות לאותה רשות אשר לגביה מבוקש לקבוע אזור חלוקת הכנסות, לא תישאנה בנטל זה? שהרי סמיכות גיאוגראפית אין משמעה חובה חוקית, מוסרית או אחרת לתמוך ברשויות השכנות.

שאלות אלה וכן רבות אחרות, מתעוררות בעיקר במצב דברים שבו רשות מקומית פלונית מתנהלת במשך שנים באופן כושל ובלתי יעיל, צוברת גרעון וחובות שאין ביכולתה לעמוד בהם, ואז עותרת לשר הפנים להקמת ועדת חקירה לחלוקת הכנסות בהתאם לסעיף 9ב(ב) הנ"ל בינה לבין הרשויות השכנות.

האם אכן קיימת הצדקה למימון מחדליה של רשות אחת על גבה של רשות אחרת, אשר כל חטאה הוא שהיא נמצאת בשכנות לאותה רשות? הלא המשמעות העיקרית הנובעת ממדיניות המאפשרת מימון כזה בידי רשות שכנה היא כי "החוטא ייצא נשכר", שהרי לא זו בלבד שאין מעודדים בכך את הרשות המקומית שכשלה לפעילות כלכלית וארגונית יעילה, אלא אף מאפשרים לה להיבנות מהיעילות הארגונית והכלכלית של רשויות אחרות, אשר כילכלו את פעולותיהן במשך שנים בתבונה ובהצלחה, ואף פעלו בחריצות לאיזון תקציבן ולגבית חובות הנישומים. מדוע תפעל רשות בחריצות, יעילות ארגונית, וריסון תקציבי אם בסופו של יום ובשל אותן פעולות נכונות וחיוביות, תימצא עצמה נאלצת לחלוק הכנסותיה עם רשויות אחרות?

יכולים אנו למצוא היגיון מסוים ליישום רעיון חלוקת ההכנסות מאזור מסוים במקרים של העברת שטחים מתחומה של רשות מוניציפאלית אחת לתחום רשות מוניציפאלית אחרת; במקרים כאלה, אשר פקודת העיריות מאפשרת אותם, ניתן אולי למצוא היגיון בדרישה לחלוקה של הכנסות הנובעות מן האזור המועבר בין הרשות המעבירה לבין הרשות הקולטת. ברם, במקרים אחרים, כאשר הטעם היחיד לחלוקת ההכנסות בין שתי רשויות האחת כושלת ורעותה יציבה, הוא הסמיכות הגיאוגראפית ביניהן, אנו מתקשים להבין את ההיגיון שברעיון. וכי מה מותר הרשות היציבה הסמוכה מרשות מקומית שאינה סמוכה אך מבוססת יותר? ומה ההיגיון בהטלת חובת הסיוע הכלכלי הזה על רשות אלמונית ולא על כלל הרשויות, או קבוצת רשויות מקומיות חזקות, או על אוצר המדינה? האם לא לשם כך ממש מתקיימים המנגנונים של מענקי איזון? האם המלוות שהעמידו הרשויות המקומיות הבלתי-נתמכות לאוצר המדינה בשנת 2013 במסגרת חוק לשינוי סדרי עדיפויות לאומיים (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנים 2013 ו-2014) התשע"ג-2013 בסך 450 מיליון ₪ למימון מענקי האיזון לרשויות החלשות לא נועדו למטרה זו?

"צדק חלוקתי"- מונח שמרבים להשתמש בו בהקשר זה- לא נועד, להבנתנו, לגזול מרשות פלונית סמוכה את פרי עמלה המנהלי התקין, ולהעבירו לרשות שכנה. "צדק חלוקתי" משמעו יצירת בסיסי שוויוני, ההולם את צרכיהם של תושבי כלל הרשויות המקומיות בישראל. על כן "צדק חלוקתי" ייכון באמצעות חלוקה הוגנת של אמצעים בין כלל הרשויות המקומיות בישראל, ולא בין רשות לבין שכנתה.