< למאמרים

האם המדינה מפלה בין חקלאים במרכז לאלו שבנגב?

23.02.16 | 04:42  

חקלאי מדינת ישראל נאנקים תחת גזירות רבות ומגוונות הניחתות עליהם, כשאחד הנושאים הכאובים הנוגעים לחקלאים הוא נושא מחירי המים. המים מהווים תשומה עיקרית בגידולים השונים, ועלותם מהווה מרכיב מרכזי בהוצאותיהם של המגדלים השונים, אך האם כל חקלאי מדינת ישראל סובלים ממחירי המים באופן שווה?

כמובן שגידול עתיר מים יצריך תשלומים גבוהים יותר מאשר גידול חסכוני במים. יש שונות בין עונות השנה, ובגידול תחת כיפת השמיים, תלויה צריכת המים במקרים רבים בכמות המשקעים היורדים באזור.

אך מעבר לכך, יש נושא נוסף הגורם לשונות ולהפליה, הלכה למעשה, בין החקלאים השונים ברחבי הארץ. התשלום שמשלם כל חקלאי עבור מי ההשקיה תלוי במים המסופקים לו – כך, למשל, בחצי השני של שנת 2015 עמד המחיר לקוב מים שפירים לחקלאות על 2.34 ₪. לעומת זאת, עלות קוב מי שפד"ן (מי שפכים מטוהרים) לחקלאות עמד על 1.099 ש"ח בלבד. לתעריפים האלה יש להוסיף מע"מ- כלומר, צריכת קוב מים שפירים עלתה לחקלאי המגדל 1.25 ₪ בתוספת מע"מ יותר מאשר צריכת קוב מי שפד"ן. לפיכך, למים אותם צורך החקלאי יש השפעה מכרעת על ביצועיו העסקיים.

נניח, לדוגמא, שחקלאי מגדל עגבניות. הוא צורך כ-1,000 קוב לדונם גידול, בהנחה של מחזור גידול אחד בשנה. המשמעות היא שחקלאי שעושה שימוש במים שפירים ישלם כ-1,250 ₪ בתוספת מע"מ יותר לכל דונם עגבניות מאשר חקלאי אשר עושה שימוש במי שפד"ן, ואם לכל אחד מהם יש שטח של 50 דונמים, המשמעות היא הבדל של כ-62,500 ₪ בתוספת מע"מ. זה כבר הבדל משמעותי מאוד, בעוד יבול העגבניות של השניים יהיה דומה.

מערכת השפד"ן אינה פרוסה בכל הארץ, ועל-כן, לא כל החקלאים יכולים לעשות בה שימוש וליהנות ממימיה. התוצאה היא כי בהיעדר חלופה ראויה, חקלאים רבים באזורי ספר מרוחקים, נאלצים לעשות שימוש במים שפירים, שעלותם, כאמור, גבוהה בהרבה מזו של מי שפד"ן. לכן, חקלאי שמגדל גידולים באזורים קרובים לגוש דן, שבהם פרוסה מערכת שפד"ן, ישלם פחות עבור צריכת המים, לעומת חקלאי שנמצא באזור רמת הנגב, למשל, שאליו לא הגיעה מערכת השפד"ן (בשל כמות המים המוגבלת ועלויות פריסתה של המערכת, הגעתה לאזורים המרוחקים אינה נראית לעין).

זו הפליה שהדעת אינה יכולה לסבול, בפרט כשהיא פוגעת באלה שמצויים באזורים המרוחקים יותר, הקשים יותר למחיה ולגידול. איזו הצדקה יכולה להיות לכך שחקלאי שמצוי בדרום הנגב, באזור מדברי קשה, ישלם עשרות אלפי שקלים יותר עבור "הזכות" לגדל גידולים חקלאיים? האם כך רוצה המדינה לעודד התיישבות בחבלי ארץ מרוחקים?

יש גם לזכור כי המים מהווים משאב חיוני והכרחי, ועל המדינה לשאוף לספקו לתושביה ללא הגבלה וללא הפליה.

הפתרון הפשוט לפרדוקס הבלתי נסבל: כשם שבכל רחבי המדינה נקבע תעריף אחיד לצריכת חשמל, למרות שעלות הספקתו משתנה בין האזורים, כך יש לקבוע תעריף אחיד וממוצע עבור צריכת מים לחקלאות. תעריף אחיד וממוצע כזה יבטיח שוויון בין החקלאים, יגן על אלה המצויים באזורים מרוחקים וימנע את ההפליה חסרת ההיגיון במחירי המים בין החקלאים.

הח"מ מייצג את חקלאי המועצה האזורית רמת הנגב במאבקם הצודק למיצוע תעריפי המים לחקלאות.